מה אם הבעיה בשימוש בתכוף או בעייתי בפורנו אינה בעצם ההתנהגות, אלא באופן שבו אתה, בן זוגך, דתך והתרבות סביבך שופטים את הפעולה הזו? במשך עשרים השנים האחרונות, מאז שהגישה לפורנוגרפיה הפכה נוחה וקלה באינטרנט, קיימת התמקדות רבה ביכולות ההתמכרות הטמונות בפורנו. יחד עם זאת, התרחבה מאוד כמות המרכזים הטיפוליים הממוקמים בבית, המציעים תוכניות גמילה ושיקום לאנשים שהזדהו או שהסובבים אותם מזהים אותם כ”מתמכרים לפורנו”. תופעה זו מייצרת שיח רחב על ההגדרות והטיפולים האפשריים למצבים שבהם השימוש בפורנו יוצא מכלל שליטה.
במחקרים בתחום המיניות, עלה דיון נרחב על הצורך בהגדרות אבחנתיות חדשות ומודלים טיפוליים חדשניים, כולל: הפרעת היפרסקסואליות, הפרעה אכפית/כפייתית במיניות (ICSD), התנהגות מינית כפייתית שאינה פרה-אפילית (CSBD) והתנהגות מינית שאינה בשליטה (OCSB). בתור מטפל מיני שמייעץ ללקוחות רבים שמגיעים למצוקה סביב התנהגויות מיניות בלתי נשלטות שמאיימות על נישואיהם, מערכות היחסים שלהם או עבודתם, אני שומע לא פעם תיאורים עצמי של “התמכרות לפורנו”. לאחרונה הקמתי קבוצת גברים המתמודדים עם התנהגויות בלתי נשלטות במיניות, במטרה לתת מרחב לדיון, לשיתוף ולימוד. למרות שהמחקר המדעי האחרון לא אישר אבחנה פורמלית למצב זה ב-DSM5, בשנת 2019 הוסיפה ארגון הבריאות העולמי אבחנה חדשה ל-ICD, שמתארת מצב של CSBD.
שימוש בפורנו ואתגרי מערכת היחסים
מחקר רחב היקף שנערך לאחרונה על ידי חוקרת בשם בֶּעַטַה בותה וכל שותפיה, שכללו ניתוח של 13,778 משתתפים, בדק את הקשר בין היפרסקסואליות, שימוש בעייתי בפורנו והתגובה לא impulsivity ו- compulsivity. תוצאות המחקר מראות כי הקשר בין התנהגות כפייתית או אימפולסיבית לשימוש בפורנו, שיכול להתפרש כבעייתי, הוא חלש יחסית. יחד עם זאת, קיימת כמיה למחקר שמראה שהעיקר לא בהגברת תדירות השימוש או באורך הזמן בו מבלים באונליין לצפייה בפורנו. באפקט זה, ההגדרה של “שימוש בעייתי” היא יותר סובייקטיבית—המשתמש מרגיש כי אינו שולט בשימוש ואילו זה פוגע בתפקוד היומיומי שלו.
שימוש בפורנו שמוגדר על ידי המשתמש עצמו כבעייתי, או “התמכרות לפורנו”, משקף בעיה עמוקה יותר שמקורה בדרך כלל בבעיות נפשיות או בקונפליקטים זוגיים. מתוך ניסיון קליני שצברתי עם גברים, אני מזהה כי חלק מהיושבים אצלי מרגישים כי אובדן השליטה נובע בעיקר מבושה, בעקבות גילוי של סוגי פורנו מסוימים על ידי בן/בת הזוג שלהם, או מרגשות דוחים שמקורם באטרקציות המיניות שלהם. מצב אחר עשוי להוביל לתחושת כעס עצמית על הוצאה כספית גבוהה לצפות בפורנו בסתר, שמלווה לעיתים באשמה צורבת על “הרגל מלוכלך” שגורם למעסיקת הזוגות לחסוך כספים, או כסיוע לביטוי רגשות כמו כעס, חוסר אונים ועוד, שבאותו רגע משמשים ככלי להשבת תחושת חופש ופריקת ממתחים.
בתיאוריה של “ביטחון במינית” (Sex Esteem®), מלמדים את המטופלים לזהות את הרגשות שמפעילים אותם באמצעות טכניקות למיינדפולנס, שמאפשרות זיהוי מוקדם של התחושות בגוף—כגון: חוסר נוחות בחזה, בחילה, או כיווץ הלסת. חלק מהמטופלים, לאחר תחושת שחרור רגעי, נפגעים שוב על ידי רגשות קשים שלא הודגשו או הובנו כראוי, ומשלבים זאת בהתנהגויות של נטילת פורנו כדי להתחמק או לשכך את המתח והכעס הפנימי. מתוך הטיפולים, הם לומדים שהבעיות והקונפליקטים לא נפתרו אלא רק הוסתרו והוסיפו לשרשרת הכעס והקושי.
שימוש בפורנו וקונפליקטים רגשיים ומערכתיים
מחקר שנערך בשנת 2021 הצביע על כך שקשר בין שימוש בפורנו לתוצאות שליליות במערכות היחסים אינו בהכרח קיום של סיבתיות מובהקת, אלא תלות של המערכת האישי והחברתי. האם פורנו משמש כמנגנון הגנה או כתחליף להתמודדות עם קונפליקטים במערכת הזוגית? תפקידה המדויק של השימוש הזה תמיד מלווה בקשיים להבין את המשמעות הפנימית של ההתנהגות, שמושפעת רבות מרקע תרבותי, דתי, ומסוגלות רגשית. לעיתים קרובות, השימוש בפורנו משמש ל”הסתרה” של קונפליקטים אמיתיים ומעמיקים ביחסים, ומעין תסמין לבעיות יסודיות שלא טופלו או לא הובנו כראוי.
שימוש בפורנו ומבנה תרבותי והפחדות חברתיות
אנשים שגדלו בבתי משפחות נוקשות או בקהילות שבהן השיח על מיניות מוגבל מאוד, עשויים לגדול עם תוויות של בושה ואשמה לגבי כל מה שקשור למיניות. חוסר שיח פתוח, חינוכי ומידע תקין על מיניות, מייצר פערים שבהם צעירים עלולים לפתח תפיסות שגויות, חרדות ובושה. חלק מהאנשים מגדירים עצמם כבעלי “התמכרות” משום שהם שואבים תועלת אישית מהתחושות שבפורנו מייצג עבורם—מה שמכונה לעיתים “שימוש פסול”—ומשתקפים בכך ההשפעות של הערכים היסודיים והנורמות החברתיות שלהם לגבי מין, מגדר, והגינות מינית. חלק מהתפיסות האלה כוללות את ההנחות שהיצירה של תכנים פורנוגרפיים היא בלתי טבעית, חוטאת או אסורה, ושהשימוש בפורנו הוא סימן לבעיות מוסריות או רוחניות.
מחקרים אחרים מצביעים כי ההגדרות של בעיות מיניות קשורות יותר ל”אי-הסכמה מוסרית” פנימית, כלומר למה שהאנשים מרגישים באופן סובייקטיבי שנכון או לא, ופחות לכמות הזמן שהם משקיעים בגישה לתכנים. ההנחות המוסדיות והחברתיות משפיעות על ההרגשה של אדם לגבי השימוש, ומגבירות את תחושת החולשה, הבושה והאשמה, שמייצרות סביבה שמגבירה את הקושי להתמודד עם הבעיה בפועל.
מושגים ומיתוסים תרבותיים סביב התנהגות מינית ומין
תעשיית העצמה העצמית, שמטרתה להגדיל את ההבנה העצמית ולסייע לאנשים להתמודד עם אתגרים, עלולה לעיתים לנצל את החשש והבושה שמגיעים מתוך השפעות תרבותיות, דתיות וכלכליות. חלק מהותי מהמודלים הטיפולים שאני משתמש בהם קשור בהבנת היבטים תרבותיים, ערכיים ומוסריים שמעצבים את ההבנה של האדם את עצמו ואת רמת שליטתו במיניותו. לדוגמה, אדם שמגיע עם רקע קיצוני של חינוך דתי–שמרני עלול להיאבק לא רק בטבעם של התנהגויות אלא גם באיך הוא מגדיר את ההיבטים הערכיים-מוסריים של מין ושימוש במין כחלק מקונפיגורציה פסיכולוגית שלמה.
מחקר עולמי מראה כי תהליך ה”התנגדותית” או ההפרדה בין רגשות, תיאבונים ומוסריות הוא תהליך מורכב, וכי קונפליקטים אלה לא נפתרים בקלות, אלא משמרים ומעצימים את החוסר עקביות בין מערכת הערכים לבין התנהגות בפועל. ההבנה של הפער הזה מסייעת ליצירת טיפול גמיש וממוקד יותר, שמבין ששיח פתוח והגדרת מטרות אישיות הם חלק בלתי נפרד מהשיקום ומההתמודדות עם שיפוט חברתי ותרבותי.
