נובמבר מצוין כבמאז’ לחקר בריאות הגבר, זמן חשוב שכל גבר צריך להקדיש לחשיבה על הבריאות הפיזית, הנפשית והמין שלו. ארגון המוב’ומברע (Movember) פועל Raise מודעות ולפתח תכניות להתמודדות עם הסטיגמה הקשורה לבריאות הגבר, בין אם פיזית או נפשית. באופן ממוצע, גברים בגישה המגדרית הסיסג’נדרית בארה”ב חיים כ-5 שנים פחות מנשים באותה זהות מגדרית. ישנן סיבות רבות לכך:
- רוב העובדות נוטות לבחור בעבודות מסוכנות יותר
- רק בימי חיים, גברים מתאבדים בשיעורים גבוהים יותר מנשים
- החברה פחות מחברת את הגברים ותומכת בהם מבחינה חברתית
- הגברים נוטים להימנע מביקור אצל רופא באופן שכיח יותר
חלק מהסיבה לנטייה של גברים להימנע מנטילת עזרה רפואית קשורה לתפיסתם שהם צריכים להיראות חזקים ומבוססים על עצמאות. חוקרת הסוציולוגיה הבריטית, חנה פארימונד, מציינת שבמחקר שלה, הגברים שהשתתפו הרגישו כי אי פנייה לעזרה היא דרכם לשמור על תחושת אחריות ומסוגלות. הם חשים כי על ידי טיפול עצמי במקום להסתמך על איש מקצוע רפואי, הם מרגישים חזקים יותר, יותר במושלמות. פיתוח תחושת שליטה וכוח באדם מאפשר להם להימנע מביקור במכוני בריאות וא even מלתת לגוף ולטיפול רפואי להכיר בבעיות שעלולות להתגבר.
הקושי של גברים להסיר את המסיכה של עוצמה וגבריות יכול להתגבר באופן משמעותי כאשר מדובר בבריאות הפיזית, המנטלית והארוטית שלהם. מחקר מקיף משנת 2018 על 49 מחקרים שפורסמו בכתב העת “The Journal of Sexual Medicine”, בחן את הקשר בין תפקוד זקפה (ED) לדיכאון בקרב גברים. ממצאי המחקר מצביעים על כך שהסיכוי של גברים עם תפקוד זקפה לקוי לחוות סימני דיכאון הוא גבוה משמעותית לעומת חבריהם. למרות שקיים קשר מובהק, עדיין לא ברור באיזה כיוון הוא פועל—האם הבעיה נגרמת מדיכאון, או שמא תפקוד הזקפה הלקוי מוביל לדיכאון. לפי המודל ההתנהגותי, החוקרים מציינים כי “חולים עם דיכאון נוטים להפעיל מחשבות שליליות ולהיות פחות בטוחים בעצמם, מה שמעלה את רמות החרדה הקשורה להופעה ומפחית את תפקוד הזקפה”. משקל נוסף מטען על המודל הביולוגי, שקובע כי דיכאון משפיע על המערכת ההיפותלמוס-היפופיזה-גם-מי-קצב, ומוביל לייצור עודף של קטכולאמינים, מה שמפריע להרפיית שרירי הפין התורמים לזקפה תקינה. בפועל, מטפלים ומומחים מדווחים שהבדלים של גברים בהיבט המיני והנפשי מעוררים לעיתים תחושות של “התרעמות” או ירידה בתחושת הגבריות בגלל הלחצים החברתיים שכבר מושרשים בך מגיל צעיר. על כן, גברים נמנעים לעיתים מקרבה אינטימית ולדיבור עליו, אפילו עם בן זוגם, מתוך חשש לסטיגמה או לבוש הרגשה של חוסר יעילות.
ציפיות חברתיות תובעניות ממני, כגון להיות קשוח, תחרותי, חסר רגש, ולפרנס העיקרי בבית, עלולות להביא להזנחת טיפולים מונעתיים, בעיקר בתחומים כמו בריאות נפשית וארוטית. למרות שברור שיש קשר בין תפקוד מיני לדיכאון, החברה שלנו עדיין מקשיחה את הטיפול וההתמודדות מול בעיות אלו. על מנת לסייע לגברים להתמודד עם סוגיות אלה, מטפלי מגדר צריכים להכיר איך לנהל שיחות כנות, אמפתיות וברורות עם המוטבים הגבריים שלהם בנושאים של בריאות מינית ורווחה נפשית. מחקרים ותצפיות קליניות מצביעים על הקשר הביוציוסוציאלי בין דיכאון לבעיות תפקודיות של הזקפה, ולכן חשוב שהמטפלים ירכשו ידע ומיומנויות להביע את הנושא ולהכריע בו בביטחון. זה כולל קבלת ההבנה שהאתגרים של כל מטופל או זוג הם מורכבים ומשתנים מאוד. ברוב המקרים, תפקוד הלב והזהות המינית דורשים טיפול רב-תחומי, שיכול לכלול:
- רופאים שמתמחים בכליות ובמערכת השתן (יורולוגים)
- מטפלים במיניות ומאמני זוגיות
- פיזיותרפיסטים שרוצים את שרירי רצפת האגן
- רופאים מכירורגיים ואונקולוגים
בעוד שיש תרופות כמו תרופות מדורגות על ידי מעכבי PDE5 (כמו קאליס וויאגרה) לטפל בסימפטומים של תפקוד לקוי של הזקפה, ייתכן וההיבטים הפסיכוסוציאליים, הרוחניים והחברתיים נזנחים לעיתים קרובות. מחקר שהופיע באירופה מצביע על כך שהטיפולים הפסיכולוגיים לבעיות תפקוד מיני יכולים לשפר את ההצלחה של הטיפולים הרפואיים, לסייע למטופלים לעמוד בטיפול עצמו ולשפר את איכות חיי המין שלהם. למרבה הצער, מרבית המטפלים הכלליים אינם מאומנים בטיפול בבעיות מיני גבר, מה שמקשה עליהם לשאול שאלות מפורטות על מידת התפקוד, תדירות וביעות הזקפה, והיסטוריה של הבעיה. כל עוד המטפלים ירגישו נוח יותר בלקיחת תרחישים רפואיים ומיניים, הם יוכלו לתמוך בגבר דרך ההסברה והגברת המודעות. הם יכולים לעודד את המטופלים לפנות לרופא אחד מהמומחים הרלוונטיים, כגון אורולוג או קרדיולוג, מכיוון שמחקרים מראים שתחילת התפקוד הלקוי עלולה להוות סימן אזהרה מוקדם לבעיות קרדיו-ווסקולריות עתידיות.
כדי שהמטופלים הזכרים ירגישו שהם יכולים להיות מודעים ומקבלים שליטה על חייהם, הרופאים והמטפלים חייבים להכשיר את עצמם בצורה מקיפה יותר בנושאים של זהות מינית והפרעות שיכולות להיראות טאבו. עודדו את גבריכם לשתף יותר את הרגשות והאתגרים המיניים והנפשיים, שכן זהו מפתח לקבלת טיפול רפואי ותרפויטי חשוב. על ידי הרחבת ההכשרה והפיכתם לנטולי גישה ביופסיכוסוציאלית ורוחנית, מעצבי הטיפול יכולים לשמש דוגמא ומודל לגבר לגלות ולשבור את הסטיגמות שהחברה הטביעה בו, ולהוביל אותו לחיפוש התערבויות מתאימות ומקצועיות, שבסופו של דבר יקלו על מצוקותיו וריבוי הבעיות הפיזיות והנפשיות שעלולות להתפתח בהמשך הדרך.
