בגידות, נאמנות והסכמה בקיום יחסים מרובה; ממצאים עיקריים

מבנה יחסים מונוגמי וקונסנסואלי לא מונוגמי

בחברה הרווחת, מערכות יחסים מונוגמיות נתפסות כסטנדרט הבלעדי עבור אנשים המהווים זוגות, מתכננים להינשא, להביא ילדים ולחיות את החיים באופן שנחשב ל”נורמלי”. עם העלייה הפופולריות של קהילות הקונסנסואליות והיחסים הפוליאמריים, רבבות אנשים ומטפלים עשויים לנטות באופן אינסטינקטיבי לדחות אותם, מתוך תפיסות שגויות כי מבנים אלה מונעים אמון בסיסי או משמשים מצע לחוסר נאמנות ולחוסר יושר, ללא אחריות או מצפון. מחקרים אחרונים מראים, עם זאת, כי שיעורי מחלות מין בקרב אנשים הנמצאים במערכות יחסים קונסנסואליות נמוכים יותר באופן שמפתיע, תוך שהם מצביעים על תקשורת פתוחה יותר בנוגע לסוג היחסים ולגבולות שלהם. מאמר זה אינו מנסה להמליץ באופן חד-משמעי שיחסים קונסנסואליים עדיפים על פני מונוגמיה, אלא מבקש לערער על ההנחה כי מונוגמיה היא האפשרות הבלעדית והיחידה הזמינה ליחידים. בעוד שהחברה האמריקאית ומערכות הערכים שלה נוטות לראות במונוגמיה את מבנה היחסים היעיל והנכון, מחקרים דגישו שוב ושוב כי המרכיב החשוב ביותר להצלחתם של יחסים הוא תקשורת ברורה והסכמה על סוג היחסים שמספק את שני הצדדים. כך למשל, מחקר שהשווה זוגות במערכות יחסים קונסנסואליות מול זוגות מונוגמיים מצביע על כך שגורמים כמו אמון, תקשורת, והסכמה משותפת הם החשובים יותר מהמספר הכולל של פרטנרים או ההגדרות המדויקות של סוג היחסים.

ד”ר טרי קונלי, פסיכולוגית וחוקרת באוניברסיטת מישיגן, ערכה מחקר שהשווה בין זוגות במערכות יחסים קונסנסואליות לבין זוגות מונוגמיים, ומאתגרת את ההנחה כי מונוגמיה היא המבנה הטוב ביותר. קונלי מציינת כי בעוד שמונוגמיה נתפסת לעתים קרובות כטובה ויציבה, קיימת היעדר הוכחות מדעיות שמאשרות את הטענה הזו באופן מוחלט. היא מדגישה כי גורמים אישיים כמו תאימות רגשית, תקשורת, והבנה הדדית משמעותיים יותר מהמבנה של היחסים עצמם. הצלחה או כישלון של מערכת יחסים, ללא קשר לסוג שלה, תלויה ביחסים תקינים כמו שיח פתוח וכנות, ובנאמנות ההדדית. מחקר אחר שבחן את הסיכון להתפרצות מחלות מין בקרב זוגות מונוגמיים מצא כי ההחלטה בין מונוגמיה ליחסים פתוחים היא אישית ומושפעת מהשקפת העולם האישית ולא רק מהנורמות החברתיות. ממצא מעניין היה כי זוגות שדיברו יותר על חוויותיהם המיניות, כולל סיכוני מחלות מין, וציפיות מחויבות — נטו לשמור יותר על ההסכמות שהיו ביניהם, אפילו אם חלק מהם לא תמיד הקפידו על ההגבלות.

גורמים לרמאות ומאפייני מחקרים על מערכות יחסים שאינן מונוגמיות

בחינה מעמיקה יותר של הגורמים לרימוי יחסים מראה כי לרוב, רמאות נובעת מחוסר סיפוק, עימותים תכופים, חוסר תקשורת אפקטיבית, והיעדר אינטימיות רגשית. ראיות קליניות מצביעות על סיבות כגון מערכות יחסים ללא מין לאורך זמן, ויכוחים מתמשכים הכוללים תגובות של טינה ובוז, וכן רמות נמוכות של קרבה רגשית. סיבות נוספות שנמסרו על ידי מטופלים כוללות מצבים של סכנה קיומית בעקבות מחלה קשה או אובדן קרוב משפחה, שעוררו תחושת חרדה קיומית והעלו שאלות על משמעות החיים והיכולת לחיות באופן מלא ומלא אנרגיה. סיבה נוספת היא טראומה היסטורית – טראומות מיניות או רגשיות שהותירו את האדם עם צורך כפייתי לבגוד, מה שגורם לתחושת בוז עצמי ואובדן הערכה עצמית. במקרים רבים, טראומות אלה מחזקות את הפצעים הפיזיים והרגשיים והן חלק בלתי נפרד מחוויית ההעדרות של אינטימיות, וקשר לרצונות מיניים שמבוססים על טראומה או פגיעות ישנות.

כמובן, אנשים במערכות יחסים קונסנסואליות בדרך כלל יזדווגו עם יותר פרטנרים מאשר במערכות מונוגמיות. אולם, התקשורת הפתוחה והברורה שמאפיינת בנישואים קונסנסואליים גורמת לכך כי הם נוטים להשתמש בקונדומים ולעבור בדיקות לסוגי מחלות מין יותר מאשר זוגות מונוגמיים, וכך להתנסות בסביבה יותר בטוחה. מעניין שגם בקרב נשואים מונוגמיים, נמצא כי כ-25% מהם דיווחו על קיום מפגשים עם פרטנרים חיצוניים באופן שלא תמיד דווח לחלקם, לעיתים בלי ידיעת בן הזוג, וכי רוב הזוגות המונוגמיים אינם משתמשים באופן עקבי באמצעי מניעה או אינם מדברים על מערכות מחוץ לנישואים, מתוך בושה או חוסר נוחות. מחקר זה מראה כי תקשורת פתוחה והסכמה מוקדמת על הכללים עשויה להפחית את הסיכון להדבקה במחלות ולהבטיח חוויית מין בטוחה יותר.

כיצד מטפלים יכולים לסייע בהחלמה מרמאות

חשוב לציין, כי מטפלים צריכים להיות מודעים לחשיבות של מניעת הנטייה להטיה עצמית ולהתייחס באופן אינטגרטיבי לבעיות הרגשיות, המיניות והטראומטיות שיכולות לעלות במהל terapxlושובות על בגידות וקונפליקטים. במקרים רבים, מטפלים שאינם מכירים לעומק את תחום ה-CNMR עלולים להטעות את הזוגות או להמליץ על פתרונות שאינם מותאמים לנסיבות שלהם, ולכן חשוב שמטפלים ילמדו על סוגי יחסים אלה ויפתחו יכולות טיפוליות ייחודיות לתמיכה במערכות יחסים מסוג זה.

הבחירה בסוג מערכת היחסים היא החלטה אישית מאוד, והיא צריכה להתקבל בשקיפות ואמון בין כל השותפים. עבור רבים, מונוגמיה היא הבחירה הרצויה להם, אך חשוב שכל מטפל ישאל את הלקוחות שלו אם הם עוסקים או חשבו על קונסנסואליות או פוליאמוריה, כדי שלא יצמצם את הדיון על האפשרויות הזמינות. מחקרים מראים כי המרכיב המרכזי בסיפוק זוגי הוא תקשורת פתוחה וכנה. על כל זוג לשוחח ביניהם על מה שמתאים להם, ומה לא, ולהיות מודעים לכך שההבנה המשותפת של ההסכמות היא שתעזור לבסס את הקשר החי והבריא. אם קיימת בעיה של בגידה, מומלץ לעבור תהליך של בירור על ההגדרות והציפיות מיחסים, לבדוק אם ההסכמה המונוגמית אכן מובנת ומוסכמת באופן ברור, ולהיות מודעים לאשמות אפשריות או הטיות של המטפל. במידה והזוג שוקל פתיחת היחסים או עריכת שינויים במבנה, כדאי להיעזר במטפל שמודע לסוגי היחסים האלה כדי לתמוך בהם, לבנות גבולות, ולנהל שיח כנה, כך שיבוא לידי ביטוי הקשר הוגן, אתי ובריא.